<h1>ארחות חיים הלכ' ערלה ונטע רבעי סימן א'</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ישראל וגוי שהיו שותפין בנטיעה והתנו בתחלה שיהיה הגוי אוכל שני ערלה וישראל אוכל ג' שנים אחרים של היתר כנגדן מותר [ובלבד] שלא יבואו לחשבון כמה פירות אוכל הגוי באותן השנים כדי שיהיה הישראל אוכל פירות כנגדן שהרי זה כמחליף פירות ערלה ואסור. והבעל התרומה ז"ל כתב ישראל שיש לו כרם או פרדס של ערלה ויש [לגוי] (לו גוי) חלק בה מותר לומר לגוי אתה תעדור ותכשכש ג' שנים של ערלה ותאכל כל הפירות ואני או שלוחי נעשה כן בג' שנים הבאים אחריהן אע"ג דבשבת כי האי גונא אסור אבל אם אמר לו ישראל [תעדור שלש שנים של ערלה ותאכל כל הפירות] ובשלש שנים [שאחרי כן] תעדור אתה לבדך ואני אוכל הפירות חלופי אותן השנים הראשונים נראה דאסור. אבל אם הגוי נוטל בפירות שליש או רביע גם בג' שנים אחריהם נראה שמותר.
<h2>דף מח:</h2>
ילדה פחותה מטפח חייבת בערלה כל שנותיה לפי שנראית כנטיעה בת שנתה. בד"א בנטיעה אחת או שתים כנגד שתים ואחת יוצא זנב אבל אם היה הכרם כלו פחות מטפח מונין לו כמו שמונין בשאר אילנות לפי שיש לו קול. נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואסור בהנאה. ואם עבר ונטע הרי הצומח מותר כשאר אילנות.
